07.jpg

העלמותו של מהגר: סיפורו של רב יוסף ראש הסדר / משה לביא

Picture1 במאמר קצר זה ניפגש עם אדם שנעלם, רב יוסף ראש הסדר, וננסה להבין גם מדוע נעלם. הפגישה עם רב יוסף אינה רק פגישה עם יחיד. הפגישה עימו היא פגישה עם אדם שדמותו, תולדותיו ופועלו טבועים בחותם זמנו, ומספרים את סיפור עיצובה של התרבות היהודית במחצית הראשונה של האלף השני. סיפורו של היחיד הוא פרט מייצג בסיפורה של החברה בכללה. בסיפור חייו משתקפות תנועות, תזוזות ותמורות אופייניות לזמנו – ואותן נספר.

 

על העלמותו של רב יוסף

רב יוסף ראש הסדר, חכם שפעל במצרים בסוף המאה השתים עשרה ואולי אף בתחילת המאה השלוש עשרה הוא אדם שנעלם. אילולי נמצאה הגניזה הקהירית לא היינו יודעים עליו דבר וחצי דבר. שם בערמה הגדולה של דפים ושברי דפים, שגנזו יהודי קהיר בבית הכנסת במשך כאלף שנים, נמצא רב יוסף ראש הסדר, הוא רבי יוסף בן יעקב הבבלי.

Picture1

הגניזה הקהירית – חלל בבית הכנסת היהודי בפסטאט שבו גנזו יהודים כתבים במשך כמעט אלף שנה.

אפשר אפילו לומר שלרב יוסף זה יש נטייה להיעלם. משום שגם אחרי מצאו אותו, הוא שב ונעלם. זה למעלה ממאה שנה שהמסמכים, התעודות והספרים הגנוזים בגניזה הקהירית נחקרים, מפורסמים, נידונים, ובין היתר גם רב יוסף התגלה ונידון במאמרים רבים – ובכל זאת, לאחרונה הוא נעלם בשנית. בקיצור למפעלו האדיר של גויטיין שתורגם זה עתה לעברית אנו קוראים על 'חכם בבלי במצרים, שכתב במאה השתים עשרה לערך', חכם בלי שם, שאמר כך וכך. רב יוסף מצוטט, אך שמו אינו נזכר. מי שמכיר את כתביו, יודע שמדובר ברב יוסף, אבל עבור שאר הקוראים – האדם לא קיים. רב יוסף יצא מאלמוניותו אל מאמריהם של חוקרים מלומדים, ושב ונעלם ונעשה חכם אלמוני כשנערכו הדברים בגירסה מקוצרת לציבור הרחב.

ההגירה של רב יוסף והשקיעה של המרכז בבגדד

רב יוסף נולד בבגדד, העיר שהייתה המרכז המוביל של העולם היהודי בשלהי האלף הראשון לספירה, בגיל צעיר היגר יחד עם אביו, רבי יעקב הבבלי, מבגדאד לפסטאט שבמצרים. הגירה זאת אינה רק הגירתו של היחיד. המשפחה מהגרת במסלול הגירה בו היגרו רבים כבר לפניהם. המשפחה מהגרת בשלהי התקופה שבה המרכז היהודי בבגדאד יורד מגדולתו, בעקבות השקיעה הכלכלית והמדינית של העיר, ואובדן ההגמוניה בעולם היהודי כבעולם המוסלמי.

השינוי בתרבות המוסלמית המארחת, משתקף גם בעולם היהודי. לא עוד אימפריה מוסלמית אחת שמרכזה בבגדד, לא עוד ישיבות השולטות על כלל הקהילות היהודיות, אלא מרכזי תורה והנהגה רבים הפזורים במקומות אחרים: בספרד, בצפון אפריקה, באשכנז, באיטליה, ובמצרים, אליה מהגרת המשפחה. אכן, בזמנו של רב יוסף מהווה פסטאט לא רק מרכז לשלטון המוסלמי האזורי, השלטון פאטימי, אלא גם מרכז להנהגה ולתרבות היהודית.

Picture2

 

אנלוגיה להגירה ממזרח אירופה לארה"ב

הגירתו של רב יוסף היא אם כך הגירה מן 'העולם הישן' אל 'העולם החדש'.  דומה שיקל עלינו להבין את משמעות הגירתו של רב יוסף אם נציע לרגע אנלוגיה למסלולי הגירה יהודיים בעת החדשה, עת השינויים הפוליטיים והכלכליים נותנים את אותותיהם גם במקומות מושבם של היהודים, המונים עוזבים את מזרח אירופה ומהגרים אל ארצות הברית, ומרכז תרבות יהודית חדש נוצר, עם הידלדלותו של מרכז אחר.

רבים נעלמו

אדם נעלם, ומה בכך? דמויות רבות שלא היינו יודעים עליהן מאום ללא ממצאי הגניזה הקהירית נתגלו בין מסמכיה. היהודים גנזו בגניזה לא רק ספרי תורה עם השם המפורש, ולא רק ספרי קודש, אלא אפילו ספרות יפה, ספרות חול, מכתבים, מסמכים, מחברות של תלמידים – הכל. וכך נחשף בפנינו עולם ומלואו: גברים, נשים, נערות, נערים, אדונים ומשרתים, רבנים, סופרים, סוחרים, מלמדי תינוקות, בעלי מלאכה, פרנסים, שמשים, ראשי קהילות ועוד ועוד. רובם נעלמו, ולא היינו מכירים אותם בלי הגניזה. מה כל כך מיוחד בהיעלמותו של רב יוסף ראש הסדר? ראשית, בזמנו הוא היה דמות בולטת, ובכל זאת הוא נעלם. שנית, רב יוסף נעלם בניגוד לרצונו.

עיסוקיו של רב יוסף

במקום מושבו החדש, בפסטאט, היום קהיר העתיקה, היה רבי יוסף בן העילית האינטלקטואלית במחצית השניה של המאה השתים עשרה ובראשית המאה השלוש עשרה. הוא היה איש ספר, בקי עד מאוד בעולם התרבות היהודית והכללית של זמנו, מעתיק ספרים, מוכר ומשאיל, ככל הנראה גם בעל תפקידים קהילתיים בולטים – הוא מכונה 'ראש הסדר', מונח ששייך לעולמה של הישיבה הבבלית. ראשי הסדרים היו המורים הבכירים, האחראים על שורות תלמידים, כלומר על התלמידים הבכירים. בזמנו של רב יוסף מונח זה משמש לפעמים לציון ראש ישיבה מקומית. רב יוסף דורש בציבור, ובערוב ימיו הוא אף לוחם את מלחמתה של תורה בפולמוסים על סדרי התפילה. כל זאת אנו יודעים מממצאי הגניזה בלבד. רב יוסף לא השאיר את רושמו, או לפחות לא את שמו, בשנים שלאחריו.

רב יוסף נעלם בניגוד לרצונו

רב יוסף ראש הסדר נעלם בניגוד לרצונו, למעלה ממאתיים קטעי גניזה שהותיר אחריו, כולם מספרים על כך. לרב יוסף היו רצונות גדולים ושאיפות גדולות. בקטעי הגניזה שהשאיר אחריו מצויות תוכניותיו הספרותיות, רשימות שבהן הוא מפרט אילו ספרים הוא יכתוב. והוא גם כתב את הספרים הללו.  או לפחות התחיל לכתוב אותם, שכן מצויות בגניזה גם הקדמות שהוא כתב לספריו. וגם לא מעט מהספרים עצמם. אלא שכמעט כל מה שמצינו הוא כנראה הטיוטות שהוא עצמו כתב. ההקדמות מלאות במחיקות ושינויים, והקטעים מן הספרים עצמם, ברוב המקרים, הם התחלות, התחלת ספר הגדות, ובו ההיסטוריה היהודית; פרושים שונים למקרא או לתלמוד, אשר כמעט תמיד אנו מוצאים מהם דף המתייחס למסכת הראשונה, לפרק הראשון במסכת כלשהי, למשנה הראשונה בפרק כלשהו – התחיל, והתחיל, והתחיל, וספק אם סיים... ספק אם יש בידינו ספר אחד שהושלם על ידו, ואף הועתק ושימש בידי אחרים ואינו בכתיבת ידו של רב יוסף עצמו.

מן הרשימות ובהן תוכניותיו הספרותיות השאפתניות אנו למדים על תקוותיו שנגוזו. רב יוסף קיווה להרים מפעל ספרותי אדיר, להעמיד ספריה מקפת של חיבורים בתחומי דעת רבים ומגוונים: מקרא ופרשנותו, ספרות תלמודית ופרשנותה, הלכה, ספרות רפואית ופרשנותה, ואף שירה. הוא ראה במערכת חיבוריו העתידיים מערכת מקבילה לחיבורים היסודיים וההכרחיים שנכתבו עד זמנו: וכך הוא מתאר מערכות אלו, ומציגן זו בצד זו:

רשימה 103, מתוך ספרו של אלוני, הספריה היהודית בימי הביניים:

התחום

הדירוג

ההאנשה

ספרי היסוד

ספרי רב יוסף

יהדות

עליון

רב

תלמוד

הפירוש הגדול

 

אמצעי

דיין

הלכות הרי"ף

הלכות פסוקות

 

תחתון

חזן

סידור רס"ג

הסידור

רפואה

עליון

רופא ראשי

הששה עשר

פירוש הששה עשר

 

אמצעי

רופא כללי

הקאנון

הנהגת הגופות

 

תחתון

רופא עיניים

התד'כרה

הטיפול בעין

ברשימה זאת אתם יכולים לראות את הספרים שרב יוסף מגדיר כספרי יסוד בתחומי היהדות והרפואה מצד אחד, ואת הספרים שרב יוסף עצמו מתכוון לכתוב. ספר שלו כנגד כל ספר יסוד. ניתן לשים לב שרב יוסף מדרג את הספרים, ואף קרא להם בשמות כבעלי מקצוע, כאילו חווה את הספרים כבני אנוש ממש.

כמו הדוגמא הזאת אנו מוצאים בעוד רשימות שכתב רב יוסף. מערכת הספרים היסודיים בצד מערכת ספריו שלו:

רשימה 104, מתוך אלוני, הספרייה היהודית בימי הביניים

אצול אלנסך (טפסי היסוד)

                   א             ב             ג

              אלמקרא  | אלמשנה  | אלתלמוד 

5                  ד            ה               ו                ז

              אלעיבור  ואלסידור  ואלהלכות  ואלמנצורי

תצאניפי (חיבורי)

20                       א                     ב                    ג

              תפסיר אלמקרא ושרח אלמשנה פירוש אלתלמוד

                        ד                     ה                   ו

              [תפסיר] אלעיבור ושרח אלסידור ופירוש אלהלכות

Picture3

רשימה 101, מתוךאלוני, הספריה היהודית בימי הביניים

עמודה א – ספרי היסוד                                           עמודה ב – החיבורים

א המקרא                   3 כרוכים                   א תלמודא רבה                       ע"ב כרוכים

ב התלמוד                  עשרה                        ב. פירוש המקרא

ג המשנה                   כרוך                          ג תל[מוד קטן]                     ע"ב כרוכים   

ד החיבור                   3 כרוכים                    ד הפירוש הגדול                        כרוך

ה הלכות                   3 כרוכים                   ה נקטאתא דתלמודא                    כרוך

ו פירוש התורה           3 – 4                        ו הלכות פסוקות                       כרוך

...  כח ...

שמות ספריו והתודעה העצמית והציפיה הקאנונית

רב יוסף הקיף במבטו את כל ארון הספרים היהודי במזרח בזמנו, ודמיין לעצמו ארון ספרים עתידי, אשר ייצור הוא, ויעמוד במקביל לו. גם שמות חיבוריו והתבניות הצורניות שהתכוון לשוות להם מעידות על התודעה העצמית והציפייה הקאנונית שהייתה לרב יוסף, עוד טרם נכתבו חיבוריו: תלמוד גדול - ארגון כל התורה שבעל פה על סדר המקרא, תלמוד קטן - השלמת התלמוד הבבלי למסכתות עליהן לא היה לפניו תלמוד בבלי.

צלן הרחב של כנפי הנשר הגדול – הרמב"ם

התפיסה העצמית המשתקפת מן הרשימות, ולפיה ראה את ספריו כמערכת מקבילה למערך הספרים הקיים, יש בה מן הדרך שבה העמיד הרמב"ם את משנה תורה בצד התורה, והיא מלמדת עד כמה ריחף צלן הרחב של כנפי הנשר הגדול על תוכניותיו הגדולות אף יותר של רב יוסף. בתשתית חלומו של יוסף נמצא המודל שמוצע על ידי הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה: קאנון יסודי וקדום, אליו יצטרף חיבור חדש, אשר בסיסו עבודת ליקוט, והוא מאגד ומסכם את כל החיבורים שהיו עד אליו, ועושה את השימוש בהם למיותר. כך כתב הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה "שלא יהא אדם צריך לחבור אחר בעולם.. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר בינהם" (קפאח, עמ' מז). כך כתב רב יוסף ברשימותיו: הספרים אותם הגדיר כספרי יסוד הם בדרגה הראשונה, חיבוריו הם בדרגה השניה, ושאר הספרים – אין בהם צורך (97, שו' 106 – 119). כשם שהרמב"ם העמיד חיבור האמור להיות העמוד הניצב לצדו של החיבור היסודי, כך ביקש גם רב יוסף להציב מערכת ספרותית חדשה, בהקבלה לספרי היסוד.

"אחד עשר כוכבים משתחוים לי"

עתה ברור שרב יוסף נעלם בניגוד לרצונו. יש דבר נוגע ללב בתוכניות הגדולות שלו שלא התממשו, בנסיונות הכתיבה החוזרים ונשנים שלו, שלא הגיעו לידי הבשלה. כדי לספר סיפור עגום זה, אין עלינו אלא לצטט פסוק אחד. רב יוסף נוהג היה להשתמש בפסוקים על מנת לציין ולזכור מספרים וכמויות. והנה פסוק אחד שנבחר על ידו למטרה זאת, מופיע בפתיחה לאחת מרשימת ספרי היסוד, ובה 11 ספרים. רב יוסף מנה את הספרים, ובהם התורה, המשנה, התלמוד ספרי הרמב"ם ואחרים, באמצעות שבר הפסוק  'אחד  עשר כוכבים משתחוים לי'. אכן, יוסף בעל החלומות.

תוצריו של רב יוסף – רשימות הספרים, סוגן ואופיין

אם מדובר בגראפומן כושל, מדוע הוא מעניין? חלומותיו של רב יוסף הם לא רק חלון הצצה אל נבכי נפשו, אלא גם אל תולדות הספר ותולדותיה של התרבות היהודית בזמנו, ולאחריו. אף על פי שרב יוסף לא סיים אפילו ספר אחד, העיון במה שהותיר אחריו נותן לנו צילום מצב מרתק של פני הספרות היהודית בזמנו, ושל כיווני ההתפתחות שלה. כמעתיק, מוכר ומשאיל ספרים השאיר רב יוסף רשימות ספרים רבות ומגוונות. חלקן נגעו ישירות לעבודתו זאת. היו בהם אינוונטרים של ספריות, רשימות 'מה עלי לעשות היום' וכד'. אולם באחרות רשם יוסף רשימות ספרים וירטואליות, רשימות שלא ייצגו ספריות קיימות או עבודה ממשית, רשימות כמו הרשימות שראינו קודם, ובהם הוא מגדיר לעצמו מה הם הספרים החשובים ביותר, ואלו ספרים בכוונתו לכתוב.

הוא היה יושב ורושם, מדי פעם, שוב ושוב, לפעמים אפילו על אותה פיסת נייר, מה הם הספרים היסודיים והספרים הכרחיים ביותר לדעתו. בצידן של רשימות אלו הציע רב יוסף רשימות ספרים וירטואליים לגמרי, ספרים שעוד לא היו קיימים, רשימות ובהן תוכנית הספרים שקיווה לכתוב. אחד החוקרים אף אמר שרשימות הספרים הם 'הדבר המשובח ביותר שיצא ממנו'.

מדרש האגדה ברשימתו הספרים ובתוכניות הספרותיות

עבור החוקר הרשימות הן אוצר, שכן "ניתן לחקור תרבות לא רק על פי ספריה, אלא גם על פי מדפיה, כלומר, על פי האופן בו היא מארגנת את הידע"  (לוינסון, הסיפור שלא סופר, עמ' 17). כך לדוגמא מעמדה של ספרות המדרש והאגדה, משתקף ברשימות הספרים. אלו מלמדות על הדרתה של ספרות זאת מרשימות הספרים היסודיים וההכרחיים. אף על פי שרב יוסף הכיר ספרי מדרש ואגדה לא מעטים, שכן הוא התייחס להם ברשימות האינוונטריות שרשם, הוא לא כלל אותם באף אחת מרשימות הספרים היסודיים וההכרחיים, לא העיוניים ולא השימושיים, לא הקצרות, ואף לא הארוכות והמפורטות ביותר. יחסו לספרות מדרש האגדה ניכר גם בתוכניותיו הספרותיות. גם שם אנו מוצאים כי מדרש האגדה דחוק בשולי עולם הספר היהודי. חיבוריו העיקריים יהיו אלו שעוסקים בספרי היסוד. בנוסף הוא תכנן לכתוב ספר בשם 'נקטתא דתלמודא' – ליקוטי התלמוד, או 'אנקדוטות תלמודיות', תלוי אם רמז להוראה הארמית או הערבית של המילה. בספר הזה יכלול את 'החכמות החיצוניות החקוקות בתלמוד... חלומות, שדים, רפואות, מדרשות, הגדות'.

המגמה הזאת לא הייתה רק מגמתו של רב יוסף. הוא משקף בכך את המגמה הכללית. כך מלמדת השוואה בין התוכניות של רב יוסף ובין רשימות אחרות, שלא משלו, ובהן חלוקות נושאיות או קטגוריאליות של עולם הספר. כאן רשמו אנשים כמה ספרים יש להם בכל תחום, או את סדר המדפים בספריה מסויימת, או אולי אפילו זו מעין רשימת דיואי, רשימה של קטגוריות ספרותיות, וכך אנו מגלים איך נראה בעינהם ארון הספרים היהודי.

ברשימות אלו ניתן להבחין בגופי הידע העיקריים העומדים לעצמם: המקרא ופרשנותו, והספרות התלמודית. המדרשות וההגדות מנותקות מן הספרות התלמודית, שנוצרה באותו זמן ונתפסת כיום כחלק ממנה. כמעט תמיד מצויה ספרות המדרש בשוליים התוכניים של הרשימה, בין ספרים שקשה לאפיינם, והם נמצאים בקטגוריה 'שונות'. כך גם אצל רב יוסף. באחת מתוכניותיו הוא מפריד בין תלמוד גדול והוא תורה שבעל פה כולה, לבין נקטתא דתלמודא, שכפי שאמרנו קודם אמורים להיכלל בו 'החכמות החיצוניות החקוקות בתלמוד', כלשונו, ובתוכם המדרשות.

איור: הדרת המדרש והאגדה על פי רשימות הקטגוריות הספרותיות מן הגניזה

Picture4

המשמעות התרבותית וההיסטורית של הדרת האגדה

מיקומה של ספרות המדרש והאגדה בשולי הקוריקולום הרבני, מספרת סיפור רחב אף יותר המשתקף מרשימותיו של רב יוסף. בגרעין היסודי של רשימת ספרי היסוד על פי רב יוסף אנו מוצאים את המקרא, המשנה, התלמוד, הסידור וספר הלכות. מה היא המשמעות התרבותית של התפיסה של ספרים אלו כספרים החשובים ביותר של העם היהודי?

מצולמים כאן למעשה שני תהליכים רבי משמעות:

1א.     ניסיון הפיכת הספרות ההלכתית המעשית לספרות היסוד היהודית. ספרות המדרש והאגדה אינה זוכה להיכלל בספרי היסוד בשל העדר התוקף המעשי שלה.

1ב.      עליית הקוריקולום הרבני על חשבון הקוריקולום הרב תחומי. הספריה היהודית במזרח, כפי שהיא משתקפת ברשימות ספרים רבות ספריה עשירה היא. מצויה בה ספרות במגוון תחומים וסוגות: מקרא, תלמוד, הלכה, מדרש ואגדה, פרשנות המקרא והתלמוד, שירה ופיוט, דקדוק עברי ואף פרוזה בערבית ובעברית, פילוסופיה יהודית וכללית, ובתוכה גם ספרות ערבית בתחומים אלו, והרבה בתחום הרפואה, ואף הקוראן לא נפקד ממנה – כל זאת ידוע לנו מתוך למעלה ממאה רשימות של ספרים שנמצאו בגניזה. דבר זה עולה אפיו מתוך אוצר הספרים ברשימות של ספריות אמיתיות שרשם רב יוסף עצמו.

איור: מגוון הסוגות הספרותיות בספרים שרשם רב יוסף (מבוסס על כ-600 פריטים שרשם וראה בהקשרים שונים)

Picture5

פה ושם מבצבצות רשימות שכביכול נגעה בהן יד טהרנית נגעה בהן, או תהליכים טהרניים הביאו להתגבשותן. כלומר רשימות שמשקפות עולם יהודי 'טהור' כביכול. אלו הן רשימות פנים בית-מדרשיות מובהקות, רשימות בהם מצטמצם עולם הספר היהודי בד' אמות של תורה, ואין בהם לא פילוסופיה ולא רפואה, לא דקדוק ולא שירה. רשימות הספרים היסודיים של רב יוסף יש בהן מעין הטרמה של רשימות כאלו. הוא כאילו ראה כבר בעיני רוחו את התהליך הזה, או למעשה חי בתקופה שבה תהליך זה התחיל. ברשימותיו מופיע כבר המושג 'חכמות חיצוניות', כמרכיב בעולם היהודי: החכמות החיצוניות החקוקות בתלמוד. בהופעת מושג זה יש רמז למשמעות הצפויה להינתן לו מעט אחרי זמנו של רב יוסף, כמציין את כל שאינו בתחומי הדעת התורניים, הרצויים, הפנימיים, וסימון הדרך להחרמה של העיסוק בחכמות החיצוניות.

נושא זה הקוריקולום הפנים יהודי מול הקוריקולום הרחב צריך להיבחן גם על רקע שאלת הגבולות אשכנז – ספרד. כלום נטה הקוריקולום האשכנזי אל סתגרנות בהשוואה לזה המזרחי? והאם מדובר בתהליך של השפעה אשכנזית, כמו תהליכים רבים אחרים בעולם הספר, שבהם הנעשה באשכנז השפיע במידה רבה על עיצוב הקאנון היהודי.

התקבלות הרמב"ם וספריו

דוגמא נוסף להשפעת התהליכים להם היה רב יוסף שותף הוא עלייתו של הרמב"ם. ברשימות של רב יוסף רואים כיצד חיבור ההלכתי של הרמב"ם, משנה תורה, מחליף את 'ההלכות', ספר ההלכות של הרב יצחק אלפסי: רשימת ספרי היסוד, המוצגת לפנינו כוללת בדרך כלל את המקרא, המשנה, התלמוד, הסידור וספר הלכות כלשהו. בחלק מן הרשימות בחר רב יוסף את ספר הלכות, הלכות הרי"ף. ברשימות אחרות, כנראה מאוחרות יותר הוא צירף אליו משנה תורה, חיבורו של הרמב"ם. עד שבסופו של דבר, ספר הלכות הרי"ף נדחק מבין רשימותיו, ומשנה תורה מחליפו לגמרי.

התקבלות משנה תורה כדוגמא לדינמיקה של החלפת ספרי הלכות

התיעוד שמתעדות רשימותיו של רב יוסף במקרה זה אינו רק צילום של תהליך שהתרחש בזמנו. הן מספרות לנו על מקרה אחד, של החלפת ספר הלכה שליט במשנהו. זהו שיקוף נאה של דינמיקה ארוכת שנים, ששבה והופיעה על במתה של ההלכה, במשך אלף שנות קודיפקציה, באלף שנות כתיבת ספרי הלכה. שוב ושוב נעשה ספר הלכה כלשהו לספר השליט, הנלמד, המקובל, המשמש מקור לפסיקת ההלכה עבור חלק גדול מהקהילות בזמנו, והבסיס לכתיבת חיבורים אחרים, פרשניים לו, או המבוססים על מבנהו: ספר הלכות הר"יף (מאה 11) דחק את ספר הלכות גדולות, משנה תורה של הרמב"ם (מאה 12) דחק את ספר הלכות הרי"ף, הטור של רבי יעקב בר אשר (מאה 14) ובעקבותיו השולחן ערוך של רבי יוסף קארו (מאה 16) דחק את ספרו של הרמב"ם.

הדגמת הדינמיקה אצל רב יוסף: היסטוריה ופנטזיה

אצל רב יוסף מודגמת הדינמיקה של החלפת ספר ההלכות השליט פעמיים. פעם אחת היא בתיעוד שינוי שהתרחש בזמנו, והוא עליית ספרו של הרמב"ם. בפעם הנוספת היא מודגמת בפנטזיות של רב יוסף.

רב יוסף ראה עצמו כנראה כמי שיהיה חלק מתהליך זה. רשימות תוכניותיו הספרותיות מסגירות כי הוא קיווה שספר ההלכות שהוא יכתוב יחליף את ספר הלכות הרי"ף. הוא כותב: 'ובשעה דוחקת זאת, עד אשר יחוברו החיבורים האלה, השלשה (חיבוריו של רב יוסף), אקרא (או אקריא, משמע אלמד) בשלשת הענינים האלו של תורה'. אלא שרב יוסף לא זכה, משנה תורה החליף את חיבורו של הרי"ף בתור ספר ההלכות השליט, כפי שרב יוסף עצמו מעיד, כשם ששתי מאות מאוחר יותר הטור, ספרו של רבי יעקב בנו של הרא"ש בספרד, החליף את משנה תורה, וכשם שמאתים שנה אחריו, החליף השולחן ערוך של רבי יוסף קארו את ספר הטורים.

הדינמיקה של החלפת ספר ההלכה: משקלה של ההגירה

כשאנו מעיינים בתהליך זה, ראוי לתת את הדעת למקום הרב שיש למשקלה של ההגירה בתהליך זה.

הרמב"ם כתב את ספרו ההלכתי ככל הנראה תוך כדי שנות הגירתו מספרד, דרך המגרב, אל מצרים. רבי יעקב בן הרא"ש היגר עם אביו מאשכנז לספרד, עת קיבל אביו את משרת הרבנות שם. והרב יוסף קארו גורש מספרד בהיותו בן ארבע, היגר לתורכיה שם גדל ולמד, ומשם לצפת, שם כתב את שולחן ערוך. בכל המקרים מדובר אם כך בחכם שחצה גבולות גיאו-תרבותיים, שעבר מאיזור אחד למשנהו.

נראה שישנה זיקה בין ההגירה לבין ספר ההלכה הזוכה למעמד קנוני. לפחות באחת הדוגמאות שלפנינו, כבר הצביעו על הפונקציה של ההגירה בעיצובו של ספר ההלכה. ישראל תא-שמע הראה איך הרא"ש שהיגר מאשכנז לספרד בראשית המאה הארבע עשרה המשיך לכתוב בסגנון האשכנזי, ולהתייחס למורשתו כמורשת המרכזית. אבל בנו, יעקב, שהיגר עם אביו, כבר השכיל לשלב בין דרכי הסגנון והתוכן של ארצו הקודמת והחדשה, והוא מגלם בחיבור שלו הן את תבניות כתיבת ההלכה הספרדיות והן את תבניות כתיבת ההלכה האשכנזיות. דומני כי דברים דומים עלינו לומר גם על מפעלו של רב יוסף קארו, גם בו ניכרת תרומתה של ההגירה התרבותית למפעל הספרותי. רב יוסף קארו הספרדי, הנודד לכל אורכה של אירופה, כותב את החיבור "בית יוסף", חיבור התשתית לשולחן ערוך וממקורות סמכותו העיקריים, במתכונת שהייתה חביבה על דווקא על האשכנזים בני זמנו, היושבים עתה כבר במזרח אירופה, והיא המתכונת של נושא כלים לספר הטור. בתוכנם של חיבוריו, עם זאת, ובסגנונו של החיבור "שולחן-ערוך", שליט הקו הספרדי, הן בפסיקת ההלכה, והן בהשפעת סגנונו של משנה תורה.

החיבור בין מזרח למערב, בין ספרד לאשכנז, בין סגנון היצירה היהודי שעוצב תחת המרחב הנוצרי, ובין סגנון היצירה היהודי שעוצב תחת המרחב המוסלמי הוא המייצר ספר שזוכה למעמד בר קיימא בשנים אחריו. המפגש בין תרבויות מצמיח אם כן יצירה שיש בה תרומה חדשה, שיש בה שילוב המאפשר מאוחר יותר את קליטתה.

חזרה אל ההגירה של רב יוסף: מקור לצמיחה או לעימות?

גלשתי כאן לשאלת משקלה של ההגירה ותרומתה ליצירות שנתקבלו במידה כה רבה בתולדות ספרות ההלכה, כדי לשוב ולהיזקק לחידת היעלמותו של רב יוסף. הנדודים וההגירה תופעת יסוד היא בתולדות האדם. חוויית ההגירה יכולה, כפי שראינו, להיות מצמיחה ומעוררת, יש והמהגר משכיל לקחת עמו בצורה נאה הן מן המורשת התרבותית של מקום מוצאו והן מתבניות החשיבה, דרכיה ומהלכיה במקומו החדש.

ניתן למשל לראות את בפריחה של ספרות מהגרים בפרוזה האנגלית בימינו, שבה חומרי החיים של וסיפורי היסוד של ארצות מוצאם של המהגרים נוצקים אל השפה ואל תבנית הכתיבה הפרוזאית השלטת בתרבות האירופאית מערבית – נאיפול, 'בעיקול הנהר', אמיטב גוש, אהרנדטי רוי, ועוד.

רב יוסף כמהגר במאבק על מעמדו

אולם לעיתים, המהגר, אולי כרב יוסף שלנו, מוצא עצמו הלום נוכח החברה החדשה אליה הגיע. אין הוא מצליח להגיע במקומו החדש למעמד שהיה, ככל הנראה, לאביו (רבי יעקב היה ראש בי רבנן בבגדאד)

התעודות גם זורות אור על מצוקתו התעסוקתית של רב יוסף. טרוד היה הרבה בפרנסתו מעסקי העתקת ספרים השאלתם ומכירתם.  במהלך נסיעה לאלכסנדריה רשם לעצמו על פיסה אחת עשר רשימות 'מה עלי לעשות כיום', ובשמונה מהן חפיפות וחזרות על משימות שטרם השלים, כמו הייתה השלמת מלאכת ההעתקה קשה עליו כמלאכת חיבור הספרים עצמה. יש גם תעודות העוסקות בקשיים בייבוא הספריה המשפחתית הגדולה מבגדאד לקהיר, ואולי גם הם אילוסטרציה למשבר ההגירה.

רב יוסף כמהגר בעימות: מקומו בפולמוסי התפילה

בציור דמותו כמהגר הנאבק על מקומו בחברתו החדשה, נסביר אולי עניין נוסף, והוא מקומו של רב יוסף בפולמוסי התפילה בזמנו. זהו קרב המאסף (המוצלח!) נגד המסורת הארץ ישראלית, ורב יוסף הוא בעל תפקיד מפתח בו. עד לזמנו של רב יוסף עדיין התקיימו מסורות תפילה יהודיות מגוונות. על אף שנות ההגמוניה הבבלי לא נעלמו לגמרי סדרי התפילה הארץ ישראליים, כגון הקריאה התלת שנתית בתורה. רב יוסף הוא בין המובילים והלוחמניים שברבנים הלוחמים נגד סדרים אלו. "אפשר לאפיין את גישתו כשיטה אורתודוכסית מובהקת, שאינה יודעת פשרות ואינה מודה באפשרויות אחרות כלל" (מרדכי עקיבא פרידמן, התנגדות למנהגי תפילה , עמ' 74)

גם כאן סיפורו האישי של רב יוסף הוא גם סיפורה של ההתפתחות ההיסטורית הרחבה יותר. במקביל למאבק נגד המסורת הארץ ישראלית, בימי חייו  של רב יוסף, בתחילת המאה השלוש עשרה, הפסיקה לחלוטין הישיבה הארץ ישראלית שבפסטאט לתפקד, ומקומה נתפס על ידי הפעילות האקדמית שהתרכזה סביב בית הרמב"ם.

השקיעה של המרכז הבבלי כמקור הפולמוס

מעניינת היא העובדה כי קרב מאסף זה מנוהל דווקא בשלהי שקיעתו של המרכז הבבלי! דמיינו לעצמכם יהודי בבלי, השרוי המסורת הבוטחת של אבותיו, הרואה בה המודל השליט והראוי, המחזיק בגאווה הבבלית המתועדת היטב בדברי הגאונים (ושורשיה כבר בתלמוד הבבלי, אם לא כבר אצל שבי ציון!), אשר מהגר בעקבות השקיעה של המרכז השליט בו הוא חי, ועולמו מתנפץ אל מול צורות אחרות, זרות לו, של התרבות היהודית המתקיימות במקום מושבו החדש. כלום ישכיל להגיע לידי מפגש תרבויות פנים יהודי של ממש, או שמא ישקע במלחמת חרמה פולמוסית, המבקשת לדחות את הזר והשונה?

איני יודע מה קדם למה, כלום כישלונותיו הספרותיים של רב יוסף הביאו להוצאת תסכולים במלחמת החרמה הפולמוסית, או שמא לא השכיל להבין כי ההישג התרבותי הוא דווקא תוצר המפגש, והיו אלו מאבקיו הפולמוסיים אשר הטו את מאמציו מן הכתיבה והיצירה, ולא הביאו אותו למימוש חלומותיו.

ספק אם יעלה בידינו לשחזר את סיפור המלא, וודאי לספק הסברים נאותים לנפשו של אדם מן העבר, אולם דרך המעט שידוע לנו על סיפור חייו עולה דמותו הממשית של אדם, כמיהותיו, תקוותיו כישלונותיו והישגיו, וממנו תולדותיה של הספרייה והתרבות היהודית בימי הביניים החתומים בחותמה של דמותו, החותם ממנו נמחה שמו.

אתם כאן: Home מה חדש? העלמותו של מהגר: סיפורו של רב יוסף ראש הסדר / משה לביא